הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מרגולין ואח'

פסק דין

זוהי תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב שבמועד הרלבנטי היה מבוטח אצל התובעת (להלן: "הרכב המבוטח") כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25.8.08.

אלמוג אביעוז, שנהג ברכב המבוטח בעת התאונה, מסר בתצהירו, כי עצר את רכבו בצומת יוקנעם ברמזור אדום לכיוון טבריה – עפולה. משאית שהגיעה מכיוון חיפה, אליה היה מחובר נגרר, סטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בו מאחור. הנהג הפוגע לא עצר, אלא המשיך בנסיעה, אך הוא הספיק לרשום את מספר הנגרר ואת שם החברה. לתצהירו צרף העד שרטוט של אופן התרחשות התאונה. על פי השרטוט פגעה בעד המשאית עצמה, ולא הנגרר.

נתבע 1 (להלן: "הנתבע") מסר בתצהירו, כי בתאריך 28.8.08 התקשר אליו מנכ"ל קואופרטיב תש"ח, חברת המשאיות בה עבד כקבלן עצמאי, ומסר כי נהג הרכב המבוטח הודיע, כי ביום 25.8.08 פגע בו. הנתבע טען, כי לא היה מעורב בתאונה במועד ובמקום הנטענים על ידי עד התובעת.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע לא היה מעורב בתאונה בה פגע ברכב המבוטח כנטען על ידי התובעת. גם בין הנתבעים עצמם קיימת מחלוקת. נתבעים 1 ו-2 טוענים, כי ככל שיקבע בית המשפט כי אכן היתה תאונה בין הרכב המבוטח למשאית בה נהג הנתבע, הרי שהרכב המבוטח נפגע מהנגרר, ועל כן גם נתבעת 3, שהינה הבעלים של הנגרר, צריכה לשאת בנזקי התובעת. ואילו נתבעת 3 טוענת, כי ככל שיקבע בית המשפט, כי היתה תאונה בין הרכב המבוטח לבין המשאית, הרי שהמשאית היא שפגעה ברכב המבוטח ולא הנגרר, ועל כן דין התביעה נגדה להידחות.

גרסתו של עד התובעת ביחס לעצם התרחשות התאונה וביחס לאופן התרחשותה מהימנה עלי, ואני נותנת לה את מלוא המשקל. עד התובעת היה עקבי בגרסתו לאורך כל הדרך, החל בהודעה שמסר לתובעת אודות התאונה, וכלה בתצהיר העדות הראשית מטעמו. אף בחקירתו הנגדית דבק העד בגרסה זו. גרסת העד אף מתישבת עם הנזקים, כפי שעולים מחוות דעת השמאי. לכך יש להוסיף את העובדה, כי מדובר בעד חסר ענין בתוצאות ההליך.

באשר לאופן התרחשות התאונה מסר העד הן בתצהירו והן בעדותו, כי המשאית עצמה היא שפגעה בו, ולא הנגרר.

לפיכך אני קובעת כי הרכב המבוטח נפגע מן המשאית ולא מן הנגרר, בעת שעצר ברמזור אדום. האחריות לתאונה מוטלת, איפוא, על הנתבע.

למעלה מן הצורך אציין, כי אף אילו הייתי קובעת, כי הנגרר הוא שפגע ברכב המבוטח, איני סבורה כי היה מקום ליחס לבעליו של הנגרר אחריות לקרות התאונה. האחריות לקרות התאונה הינה של הנהג, שהינו הנהג הן של הגורר והן של הנגרר, שכן אומנם מדובר בשני כלי רכב שונים, אלא שנהג אחד להם, היושב בגורר (המשאית).

אין מתעוררת במקרה זה השאלה, האם מבטח הנגרר אחראי אף הוא לתוצאותיה של רשלנות הנהג, מאחר שגם אם הנגרר מבוטח, אין מבטחו צד להליך. אציין רק, כי בנושא זה קיימות שתי גישות בפסיקה, האחת גורסת, כי אין להטיל על מבטח הנגרר אחריות, אלא רק על מבטח הגורר ועל הנהג; ואילו לפי הגישה השניה מוטלת האחריות לפיצוי הניזוק מקום בו אחראי נהג הגורר לקרות התאונה, הן עליו ועל מבטח הגורר והן על מבטח הנגרר (לסקירת שתי הגישות בפסיקה ראה: תא"מ (שלום עכו) 2181/07 סופריור כבלים בע"מ נ' יוסף חוטבא (31.5.09)).

התוצאה היא, כי התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 מתקבלת, ואילו התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.

אשר על כן הנני מורה, כי נתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובעת סכום של 4,088 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו נתבעים 2 ו-3 לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיבו לה את האגרה ששילמה ואת שכר העד מטעמה.

בנוסף ישלמו נתבעות 1 ו-2 לנתבעת 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"א, 18 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: